היופי שבעוגות המכוערות

אני אוהב את ראש השנה. אפילו חילונים גמורים כמוני מרגישים שזו עת שבה נפתחים הלבבות. פתאום החמסין נגמר. פתאום יש קלמנטינות בדוכנים. פה ושם רואים חצב ובעיקר – בעיקר מייחלים ומאחלים. משאלות זה משהו שתמיד נוגע ללב, ואיחולים, בעיקר כשהם באים מפיהם (ומלבותיהם) של אנשים שאינם עשירים – אלה תמיד כובשים אותי.

 

 

 

סבתא שלי לא היתה עשירה. גם לא ענייה, לפחות לא כשאני הגעתי לעולם, אבל שנים לפני זה היא בהחלט ידעה מחסור. ולכן המתנות שלה לא היו כאלה ששוות הרבה כסף. הן היו כאלה ששוות זהב: כי היו בהן אהבה וחוכמה ואמת. מה שהיא לימדה אותי, מה שהיא הרעיפה עלי בילדותי, נשאר אתי עד היום. לפעמים אני חושב: אם עכשיו פורצת שריפה, מה תיקח אתך? מה תציל מבית בוער? ואז אני מחייך כי בעצם אני יודע שאין לי כל בעיה: האוצרות שלי שמורים בראש. או בלב.

 

 

 

 

 

מדי חודש אלול, לקראת תחילתה של שנת הלימודים, כשהחמסינים כבו והערבים בירושלים כבר החלו להיות קרירים, היתה סבתא שלי נערכת למבצע האיחולים הגדול: שנה חדשה בפתח, וצריך לאחל לקרובים ולחברים ולשכנים בריאות ושפע וכל טוב. אלה היו זמנים אחרים: הקרובים והחברים והשכנים – כולם גרו במרחק צעידה קלה מביתנו, כך ששליחת שנות-טובות נראתה לא לעניין: מה פתאום ללקק בולים ולקנות מעטפות וכרטיסי ברכה – הרי אפשר לצעוק להם מהחלון!

 

אבל חגיגיות צריך. ולכן, מדי שנה, היה המטבח שלנו הופך ליום אחד למאפייה רוחשת: העוזרת היתה נשלחת למחנה יהודה עם הוראות מדויקות ועם תיאורים ססגוניים של מרקמי פירות יבשים ("המשמשים המיובשים צריכים להיות בדיוק כמו תנוך של אוזן! השזיפים המיובשים מקומטים כמו לחי של מכשפה!"). אחרי השוק – ביקור חפוז בחנות של בהרי בסימטה שעולה מרחוב יפו ("לא בהרי החדש, חס ושלום! הישן, את שומעת אותי?!") ואחר כך הביתה, לעזור בהקמת המאפייה.

 

 

בינתיים, היינו סבתא שלי ואני מנפים פחות או יותר שק שלם של קמח ומכינים פיילה ענקית עם כף עץ שנראתה לי בגודל של משוט. כשהעוזרת הגיעה, בירכנו אותה בחמיצות בטרוניה "באמת, עישה, כמה זמן?!". מקומחים ונרגשים, סרנו שלושתנו למטבח כדי להכין את עוגות ראש השנה ולבחוש את הבצק במשוט.

 

וזה מה שיפה בעוגות האלה: הן מכילות שפע וכל טוב – כל הפירות היבשים והאגוזים שאפשר להעלות על הדעת – אבל הן מכוערות להפליא. למען האמת, לא שאי פעם ראיתי לבנת חבלה (אני מקווה שגם לא אזכה לראות אחת), אבל תמיד כשמדווחים על הפצצות האלה, אני מדמיין אותן בצורת העוגה הספניולית של ראש השנה: מלבניות, חומות, עגמומיות.

 

הבצק של העוגות האלה כל כך סמיך וסרבן, עד שבמקום ברכות הוא היה מחלץ מפיה של סבתא שלי רק קללות. ואני, פספוס בן שש או שבע או שמונה, הייתי בוחש ובוחש במשוט ככל שהשיגו שרירי החלושים, ובדמיוני, חותר בסירה אל עולם שכולו שפע וכל טוב וברכות ספניולית.

 

או אז היה הבצק העשיר נדחס אל תבניות מלבניות ונשלח לאפייה בתנור. בסיומו של יום היו לנו לפחות שלושים עוגות מלבניות, שחומות, ניחוחיות ומכוערות להפליא. נרגש וקורן מגאווה, יצאתי לסיבובי חלוקה בשכונה, מצרף תמיד אותה ברכה שסבתא שלי שלחה אתי: "שנה טובה! שפע וכל טוב! ואל תשכחו שאל בערב. כבר קריר". העיניים המאירות בהן קיבלו ממני את העוגות האלה נוגהות אלי מבעד ללילות רבים, עד היום.  

 

כי זה הנס של ראש השנה: כשפורסים את העוגות העגמומיות האלה בסכין, מתגלה בתוכן מוזאיקה צבעונית ויפהפייה של עושר וטעם ונוי – משל לכל הברכות והשפע והמשאלות שהשולחת טמנה בתוכן. ככה זה. זה מה שסבתא שלי לימדה אותי: לא צריך להיות עשיר. לא צריך להיות יפה. צריך לאהוב.

 

קריאה נוספת: לפרויקט נוספים של ראש השנה הקודם

 

מתכון לעוגת פירות יבשים לראש השנה

 

החומרים הדרושים:

 

 1 כוס קמח לא תופח

 

4  כוסות פירות יבשים מעורבים כולל אגוזים, דבלים, קומקואט מסוכר, שזיפים מגולענים, צימוקים, משמשים, שקדים וכל מה שאוהבים

 

4  ביצים

 

חצי כוס סוכר

 

אופן ההכנה:

 

מערבבים את הקמח, הביצים והסוכר למשחה סמיכה ואחידה.

מוסיפים את הפירות היבשים והאגוזים ומערבבים היטב. תתקבל תערובת הדומה לבטון.

מרפדים תבניות מאורכות ("אינגליש קייק") בנייר אפייה ודוחסים את התערובת פנימה. מהדקים כך שלא תישארנה בועות בתערובת.

אופים בחום בינוני שעה.

מצננים ושומרים במקרר עד שבועיים.

להגשה – פורסים לפרוסות בעובי חצי ס"מ.