פגישה עם משורר

הַיּוֹם פּוֹנֶה,

הַשַּׁעַר נִנְעַל.

הוֹ, אֵיזוֹ צְעָקָה נוֹרָאָה.

הַאִם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים?

פִּתְחוּ, פִּתְחוּ,

מִישֶׁהוּ נִלְכַּד בַּשַּׁעַר.

(מתוך ט. כרמי, שירים, מבחר 1951- 1994, דביר, 1994)

שרי: אדוני, יש מצב להיות לפנייך בתור? יש לי רק חלב סויה, ועוד שנייה מוציאה ילדה מהגן

ט' כרמי: בבקשה גברתי

שרי: היי רגע, אני מכירה אותך

ט' כרמי: מוזר, איני מזהה את גברתי הצעירה כלל וכלל

שרי: אתה נראה בול כמו ט' כרמי, המשורר הזה מפעם

ט' כרמי: כן. זה אני

שרי: מה?

ט' כרמי: כבוד המשורר לשרותך

שרי: זה לא הגיוני, אתה מת כבר שנים

ט' כרמי: ומדוע שהמוות יפריע לשיחת חולין עם עלמה במכולת?

שרי: יו (מסמיקה) זה ממש מרגש. למדתי את השירים שלך בבית הספר. תגיד, אם כבר נפגשים, יש מצב לשאול אותך שאלה?

ט' כרמי: בנוגע למה?

שרי: לשיר שפעם כתבת. הוא קשור לזמנים האלו, ליום כיפור

ט' כרמי (זעוף): אין בלבי רצון לדבר על שירים שכתבתי לפני שנים

שרי: בבקשה, רק שיר אחד. הוא קצר וקולע, כמו הודעה בוואטסאפ

ט' כרמי: וואטסאפ?

שרי: לא חשוב. אני רק שאלה

ט' כרמי: כרצונך. רק בבקשה אל תשאלי דבר על התרגום שלי לשיקספייר

שרי: השיר שאני רוצה לשאול עליו פשוט מתאים לשנת 2020. זו שנה נוראה ומאתגרת, שעושה שמות בעולם. רוצה שאחפש רגע בגוגל?

ט' כרמי: עדיף שתקראי בקול

שרי (מקריאה, לאט וברגש):

הַיּוֹם פּוֹנֶה,

הַשַּׁעַר נִנְעַל.

הוֹ, אֵיזוֹ צְעָקָה נוֹרָאָה.

הַאִם אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים?

פִּתְחוּ, פִּתְחוּ,

מִישֶׁהוּ נִלְכַּד בַּשַּׁעַר.

שתיקה.

שרי: רציתי לשאול אותך על מה בעצם כתבת

ט' כרמי: זה לא עולה מן הדברים?

שרי: לא בהכרח

ט' כרמי: אין הנחתום מעיד על עיסתו

שרי: זה נכון, אבל קראתי על השיר בספרי מחקר אקדמים וגם באינטרנט

ט' כרמי: אינטרנט?

שרי (נבוכה): בעברית אומרים מרשתת. אנשים כותבים שם באופן חופשי מה הם חושבים על שירים. הם טוענים שאתה כותב על שערי שמיים הנפתחים בהשראת הפיוטים ליום כיפור

שתיקה.

שרי: מכיר את הפיוטים על הנדרים שהפרנו והמעשים שהתחרטנו עליהם?

ט' כרמי: מכיר

שרי: ביום כיפור שרים אותם עד שהשמיים נפתחים

ט' כרמי: ומה עוד נכתב במרשתת?

שרי: שאתה מתכתב עם סיפור קצר של קפקא שנקרא "לפני החוק". הסיפור על בן הכפר שיושב מול שער החוק, ומחכה שהשומר ירשה לו להיכנס 

ט' כרמי: ומה עוד?

שרי: שזה שיר על השואה, או על אסון אחר, קולוסלי.

ט' כרמי: ואת מקבלת את הפרשנויות הללו?

שרי: מודה שלא עד הסוף

ט' כרמי: מדוע?

שרי: כי בפיוטים ואצל קפקא, אף אחד לא נלכד בשער. רק אצלך

ט' כרמי: ביקשת לעקוף. הגיע תורך, גשי לקופה

שרי: רגע אחד! בשיר אתה מדבר ברבים, לא לאבינו שבשמיים. אתה בכלל לא מבקש שהוא יקשיב לך, אלא פונה לאנשים בשר ודם

ט' כרמי: ייתכן

שרי: ואם אצל קפקא, מערכות החוק הם עיי חורבות שקורסים אל תוך עצמם והאסון כבר בפתח, אז תהיתי מה לעזאזל קורה אצלך

שתיקה.

שרי (בלחישה): אולי בכל זאת תגלה לי למה התכוון המשורר?

ט' כרמי: את מתעסקת בטפל, זה ממש לא העיקר

שרי (כועסת): שמע, לא יודעת אם אתה מחובר למה שקורה כאן, אבל השיר שלך, מסתבר, לגמרי עומד במבחן הזמן. המדינה בכאוס. מיליון מובטלים. פוליטיקה גועשת. תרבות על סף קריסה. נדמה שהמקום נהרס, ושאין באמת מי שמקשיב. אנשים אשכרה מסתגרים בבית. באופן פיזי, כולם לכודים

ט' כרמי: גברתי, אין לי מושג מה את רוצה מחיי. אבל (נאנח) אולי יורשה לי להזמין אותך לדמיין איתי דבר מה?

שרי: ברור. כל מה שמציל אותי בחיים זה שיש לי דמיון מפותח

ט' כרמי: אם כך, דמייני משוררת שפוגשת משורר מת במכולת, ובעקבות שיח סתמי ביניהם, לומדת דבר מה על שירה

שרי: מה?

ט' כרמי: ששיר לא מכסה על שום בור אמיתי, כפי שחשבת. ואחרי שהוא נכרך בספר, מהר מאוד אתה מבין שהוא לא שייך לך, ואפילו לא נכתב עבורך. אנשים אחרים אוחזים בו ורגשותיהם הם אלה שנחשבים

שרי: אז מה אתה אומר לי בעצם?

ט' כרמי: שאת מוזמנת לפרש את השיר כפי שתרצי

שרי: לדעתי הצועקים, הפותחים, הנלכדים, הם בדיוק אותם אנשים. האסון שלהם אחיד. ואם לא יקשיבו זה לזה, השער ישאר סגור. אני רק תוהה אם ה"פתחו, פתחו" שלך מזמן בתוכו הזדמנות אחרונה, או סוף דטרמיניסטי

ט' כרמי: אין לי מושג. אני רק משורר, לא אלוהים

שרי: אבל אתה חושב שזעקה נוראה יכולה לתקן משהו בעולם?

ט' כרמי: זה תלוי

שרי: במה?

ט' כרמי: אם היא מספיק חזקה 

שרי שביט היא סופרת, משוררת ועורכת ספרות. מגישה את תוכנית הספרות הטלוויזיונית "שוברים שורה". מחברת הספרים: "ברוריה הפקות", "הכל זריז", "ומה יש עוד".