המדריך לשופר

1. למה בראש השנה?

הרב סעדיה גאון ציין עשרה טעמים לתקיעה בשופר בראש השנה. נביא אותם בתמציתיות: זה היום שבו הקב"ה הוכתר למלך העולם, והשופר הוא מעין תרועת ההמלכה. מדובר בתרועת אזהרה לחזור בתשובה, תזכורת למעמד הר סיני, שבו נאמר "וקול שופר חזק מאד"; להזכיר את דברי הנביאים שהזכירו תקיעת שופר, כמו ביחזקאל ל"ג: "ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר"; להזכיר את חורבן בית המקדש; להזכיר את עקדת יצחק. השופר מחריד ומרעיד את הנפש; לזכור את יום הדין הגדול ולירא ממנו; להזכיר קיבוץ נדחי ישראל, שנאמר בישעיה כ"ז "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים בארץ אשור" וכו'; להזכיר את תחיית המתים, שנאמר בישעיה י"ח "כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו".

במדרש (ויקרא רבה פרשה כ"ט) מוסבר מקור השם: "תקעו בחדש שופר, בחודש – חדשו מעשיכם. שופר – שפרו מעשיכם". במסכת ראש השנה מוסבר טעם נוסף: "ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות – כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות – כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה – בשופר (…) למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן".

כיצד מתערבב השטן? רש"י מפרש "כדי לערבב – שלא ישטין, כשישמע ישראל מחבבין את המצוות – מסתתמין דבריו".

2. לא כל קרן היא שופר

השופר הוא כלי נגינה העשוי מקרן חלולה של חיה בעלת קרניים – אייל (כבש ממין זכר) או אנטילופה. לא רק אייל כשר להכנת שופר, אלא גם בעלי חיים אחרים בעלי קרניים, אך אין משתמשים בקרן שור או בקרני בעלי חיים שקרניהם אינן חלולות אלא עשויות עצם אחד, אף על פי שאפשר לעבד גם אותן ולהופכן לשופרות. רק הקרניים המזכירות שפופרת מלכתחילה ראויות להיקרא שופר.

3. לא כל שופר כשר

מדי שנה מייבאים לארץ עשרות אלפי קרניים לא מעובדות, אך רובן – כ70 אחוז – נפסלות מסיבות שונות: סדקים, שברים או ריקבון. הקרניים שעוברות את הסינון הראשוני מעובדות, מנוקות ומלוטשות. בעלי המלאכה מפרידים את ציפוי הקרן הקשה מחומר העצם הפנימי – הליך שעלול לשבור את הקרן, ולכן מצריך משנה זהירות. לאחר תהליך ההפרדה, עוברת הקרן בדיקה נוספת, שמא נוצר בה חור או סדק. אם כך קרה, השופר פסול לחלוטין לעולמי עד.

4. קבורת הקרן

בתהליך הראשוני של הכנת השופר מוציאים מתוכו את הסחוס בטכניקה מיוחדת, כדי שלא ייסדק חלילה (וכך כשרות השופר תרד לטמיון), ויש אף כאלה שמטמינים את הקרן באדמה וממתינים עד שהרימה תאכל את התוכן, וכך תיהפך הקרן לחלולה באופן טבעי, בלי עיבוד מיוחד.

 5. סוג של ציפורן

השופר עשוי מאותו חומר שממנו עשויות הציפורניים – קראטין. עצם הגולגולת של החיה צומחת מחוץ לגופה, והקרן גדלה עליה, ולפיכך, החלק הצר אינו חלול, אלא גדל כשהוא אטום לחלוטין. אחרי ששוחטים את הכבש, מייבשים את הקרן, ורק אז מוציאים אותה מהעצם. הקרן מגיעה מלוכלכת ומחוספסת מאוד, ובמפעל השופרות היא עוברת תהליך שיוף והחלקה כדי להפוך אותה לנעימה יותר למגע ולשימוש.

6. תהליך הכנה ממושך

תהליך ההפיכה מקרן גסה לשופר נאה אינו פשוט. הקרן מגיעה למפעל השופרות כאשר רק חציה חלול (החלק הרחב יותר). החלק הדק יותר מלא, ולכן כדי ליצור את הפייה, יש לקדוח בתוכה – מהלך שעלול לסכן את כשרות השופר, אם ייווצרו סדקים או חורים. נוסף על כך, הקרן מגיעה כשהיא מסולסלת. כדי ליישר אותה, יש לחמם אותה עד שהיא נראית מפויחת בחלקה, ולאחר מכן מגיע שלב השיוף, המצריך עדינות ומיומנות רבה. אסור למרוח לקה או חומרים כלשהם על השופר, מכיוון שגם זה פוסל אותו מבחינת הכשרות. כיום עובדים עם מכונות ליטוש בדרגות שונות, שמביאות את השופר למצבו הסופי, החלק ברוב הפעמים.

7. המדריך המקוצר לשופרות עדתיים

חלק מיהודי תימן נוהגים לתקוע בקרן אנטילופה אפריקאית (בעבר היה בתימן מחסור באיילים, ולכן הם קיבלו אישור להשתמש בקרני אנטילופות); חלק מהשופרות האשכנזיים קטנים (בגודל כף יד), דמויי האות ו"ו ומסולסלים לקראת סופם; ואילו השופרות הספרדיים מיושרים לכל אורכם. זה מה שלעתים מעלה את מחירם, מאחר שבתהליך היישור נשברים כ-50 אחוז מהשופרות.

8. האויב הגדול של השופר

השופר אינו מוצר תעשייתי, אלא דבר שנלקח מגופו של בעל חיים, ולכן יש לתחזק אותו באופן מסוים. מומלץ לשמור את השופר לאורך ימות השנה במקום קריר ויבש – חום עלול לפגום בו. כמו כן, יש לשמור אותו מאוורר – לא בתוך שקית ניילון או בתוך כיסוי טלית. כך הוא עלול להתנפח, לאבד ברק ואפילו להירקב. אויב מרכזי שלו הוא האבק: לכלוך בתוך השופר מייצר סאונד צרוד, ולכן, מומלץ לנקות אותו מבפנים במטלית כותנה טבולה באלכוהול. אם בעבר היה שופר ממוצע מחזיק מעמד חמש-עשר שנים, בשל תהליך ייצור פרימיטיבי למדי, הרי שכיום שופר ממוצע מחזיק מעמד במשך כ-40 שנה.

 9. מתי אסרו לתקוע בשופר?

השופר מזוהה כל כך עם היהדות, עד שבתקופת השלטון העותמני והמנדט הבריטי נאסר על היהודים לתקוע בשופר ברחבת הכותל המערבי. האיסור הזה היה בין הטריגרים לפריצת מאורעות 1929 באזור הכותל. המעגל נסגר באופן מסוים כשבתום כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, הרב הצבאי שלמה גורן הגיע אל הכותל המערבי ותקע בשופר לאות ניצחון וגם לאות סמליות וסגירת מעגל רב שנים.