סוכות מי יודע?

1. לא רק מפני שאבותינו ישבו בסוכות

שמו של חג הסוכות מעיד על המצווה המרכזית שבו – הישיבה בסוכה, כמו שנאמר בספר ויקרא, פרק כ"ג: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". ואולם, למעשה, הישיבה בסוכות בזמן יציאת מצרים היא רק חלק מהמשמעות. לפי פרשנות נוספת, הישיבה בסוכה היא זכר לענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר ואף הגנו עליהם לאורך 40 שנות הנדודים.

2. כל עם ישראל כלול בארבעת המינים

מצווה מרכזית נוספת בסוכות היא נענוע ארבעת המינים – אתרוג, לולב, הדס וערבה. פרשנים שונים תהו מדוע נבחרו דווקא המינים הללו, ויש המשיבים שמדובר בסמל לטיפוסים השונים בעם ישראל, על פי תכונות שונות: באתרוג יש טעם וריח; בלולב יש טעם (בפרי התמר) אך אין בו ריח; בהדס יש ריח אך אין בו טעם; ואילו בערבה אין לא טעם ולא ריח. המשמעות מרמזת על הסוגים השונים שבעם ישראל: היהודים שיש בהם טעם וריח, לפי אותה פרשנות, הם היהודים שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים (האתרוג); לעומתם, ישנם כאלה שיש להם טעם ואין להם ריח, כלומר, הם בעלי תורה שאינם עושים מעשים טובים בפועל (לולב); ישנם אלה המתהדרים בריח מצוות אך בלי טעם התורה (הדס); וישנם גם כאלה שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים (ערבה). בסוכות – דווקא בסוכות – אנו אוגדים את ארבעתם ומנענעים. כלומר, האחדות מעל הכול, גם אם אנו חושבים ומתנהגים אחרת.

3. רק בסוכות: מצווה לשמוח!

המיוחד שבחג הסוכות הוא הציווי לשמוח. גם בשאר החגים אנו שמחים כמובן, אבל כאן המצווה מפורשת: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ), "ושמחת בחגך … שבעת ימים תחוג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלוקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח" (דברים טז, יד-טו). וכך כתב הרמב"ם: "אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהם, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתרה, שנאמר, 'ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים', ולכן מצווה להרבות בשמחה זו".

4. לא כל סוכה כשרה

אולי תתפלאו, אבל גם אם לוקחים קרשים, בונים מהם סוכה, תולים סדין וזורקים למעלה כמה ענפים שישמשו סכך, אין זה תמיד מספיק. לבניית הסוכה יש הלכות מדויקות ומפורטות, וסטייה מאחד התקנים תפסול את הסוכה, תבטל את המצווה שלכם ואף תהפוך את ברכת "לשבת בסוכה" לברכה לבטלה.

במילים אחרות, שטחה המינימלי של הסוכה חייב להיות שבעה על שבעה טפחים, גובהה המינימלי עשרה טפחים ובגגה סכך מהצומח, מנותק מהארץ ומדבר, שאינו מקבל טומאה. על הסוכה להיות תחת כיפת השמים, ולפיכך, סוכות שנבנות מתחת למרפסות וכיוצא בזאת אינן כשרות. הדפנות של הסוכה חייבות להיות קשיחות או לכלול רצועות נמתחות. כלומר, סתם סדין אינו כשר – חייבים משהו מקובע יותר, שהסדין לא יתנועע ברוח מצויה. יש עוד שלל הלכות בנוגע למספר הדפנות, כמות הסכך הרצויה וכן הלאה, ואם כבר רוצים לבנות סוכה כשרה, מומלץ ללמוד אותן. "בראש השנה אנו נדונים ונקבע גורלנו לשנה הקרובה; ביום הכיפורים גזר הדין נחתם, אבל לא רבים יודעים שההכרעה לא יוצאת אל הפועל עד ליל הושענא רבה. מדובר ביום החיתום האחרון. אמנם ביום הכיפורים גזר הדין נחתם, אבל עד להושענא רבה הוא לא מבוצע עדיין, ועד אז דברים רבים יכולים להשתנות".

5. רק לאכול בסוכה? לא מספיק

המצווה המרכזית בסוכות היא לא רק לקיים בסוכה את ארוחת החג ולבקר בה מדי פעם בפעם עם הילדים, אלא ממש לדור בה: לאכול, לשתות, ללמוד תורה, לארח אורחים ואפילו לישון. חלק מהדברים הם חובה, חלקם מצווה גדולה, אבל בכל אופן, באכילת לחם או מזונות בשיעורים מסוימים, השהות בסוכה היא חובה של ממש על פי ההלכה.

6. מצווה מהעבר: ניסוך המים ושמחת בית השואבה

בעבר, בזמן שבית המקדש היה קיים, במהלך כל ימי הסוכות היו נוהגים לנסך מים ממעיין השילוח (גיחון) על אחת מקרנות המזבח, בבקשה לירידת הגשמים. טקס הניסוך לא היה עניין טכני, אלא לווה בחגיגה גדולה מאוד, שכללה ריקודים ונגינה בכלי נגינה שונים. השמחה הזאת נקראה שמחת בית השואבה, והיא היתה גדולה כל כך, עד שנאמר, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו". המצווה הזאת היתה מקור מרכזי למחלוקת בין הפרושים לצדוקים, ולכן היא צוינה בפומביות ובטקסיות נרחבת.

אף על פי שכבר אין בית מקדש ואף שכבר לא מנסכים מים על המזבח, גם כיום נוהגים לקיים ערבי ניגון וריקודים בלילות חג הסוכות, זכר לשמחת בית השואבה שהיתה נהוגה בזמנו.

7. מצווה מהעבר 2#: קורבנות המוספים

מצווה נוספת היתה נהוגה גם כן כשבית המקדש היה קיים. כפי שמפורט בספר במדבר כ"ט, מדי יום היו מקריבים קורבן נוסף שונה במקצת. הקורבן היה מורכב ממספר הולך ופוחת של פרים, שני איילים ו-14 כבשים. מספר האיילים והכבשים היה נותר בעינו לאורך כל ימי החג, אך בכל יום מספר הפרים הלך ופחת. ביום ראשון הוקרבו 13 פרים, ביום שני 12 וכן הלאה. חישוב זריז מגלה שבסך הכול, הוקרבו לאורך החג 70 פרים. לפי חז"ל, 70 הפרים הוקרבו כנגד 70 אומות העולם.

8. מצווה מהעבר 3#: הושענות

בזמנו היו מקיימים הושענות בבית המקדש (הושענא = הושע נא) – בקשות לישועות ולירידת גשמים ולהצלחת התבואה. המקור לכך הוא מאמר חז"ל במסכת ראש השנה, על כך שב"חג" (כשמצוין "חג" סתם, הכוונה לסוכות) נדונים על המים, כלומר, על כמות ירידת הגשמים. כיום אנו מקיימים את ההושענות בבית הכנסת, ותוך כדי כך, מקיפים את הבמה (שעליה מוצב ספר תורה) עם ארבעת המינים.

ביום השביעי של החג מקיימים את ה"הושענא רבה", ובו מרבים בבקשות ההושענות. נוסף על כך, מקיימים את מנהג חיבוט הערבה – אוגדים חמישה ענפי ערבה וחובטים אותם בקרקע.

9. יום ההוצאה לפועל: פתקא טבא

בראש השנה אנו נדונים ונקבע גורלנו לשנה הקרובה; ביום הכיפורים גזר הדין נחתם, אבל לא רבים יודעים שההכרעה אינה יוצאת אל הפועל עד ליל הושענא רבה. מדובר ביום החיתום האחרון. אמנם ביום הכיפורים גזר הדין נחתם, אבל עד להושענא רבה הוא אינו מבוצע עדיין, ועד אז דברים רבים יכולים להשתנות. לכן, יש בכוח התפילות לקרוע גזר דין שלילי ולהפוך את ה"פתק" שבו נכתב גורלנו לשנה הקרובה לחיובי הרבה יותר. זה מקורה של הברכה "פתקא טבא", שנוהגים רבים לברך זה את זה בליל הושענא רבה. או כמו שכותב ה"מטה משה": "אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם: אם אין כפרה לבניך בראש השנה, תהא ביום כיפורים. ואם לאו – תהא בהושענא רבה".

10. אין דבר כזה סוכות ב'

רבים סוברים בטעות שהיום השמיני של סוכות הוא חג שקשור לסוכות, בדומה לפסח א' ולפסח ב', אך האמת היא שמדובר בשמיני עצרת – חג מקראי שחל בכ"ב בתשרי. מדובר בחג שנחוג בפני עצמו, ובו אין חוגגים מאורע מסוים, אלא פשוט שמחים באלוהים ובאהבתו לעם ישראל. אז למה שמיני עצרת? עצרת פירושה אסיפה, ובאותו יום אכן היו מתאספים לצורך הקרבת קורבנות ותפילה. שמיני – בגלל שזה היום השמיני לאחר חג הסוכות.

מהמאה העשירית, בימי הגאונים, הנהיגו באותו יום גם את חג שמחת תורה, לרגל סיום קריאת כל חמשת חומשי תורה ותחילת הקריאה בפרשה הראשונה, בראשית. נוסף על כך, עם ישראל מראה בחג זה את אהבתו לתורה באמצעות ריקוד עם ספרי התורה, שירים שמחים, הקפות וכן הלאה.

חג שמח!