רבי חיים לוק ואנסמבל הפיוט של יד בן צבי – שעריך בדופקי יה פתחה

שְׁעָרֶיךָ בְּדָפְקִי יָהּ פְּתָחָה

וּלְדָל שׁוֹאֵל לְפָנֶיךָ יָהּ סְלָחָה

לְךָ תָּבוֹא תְפִלָּתִי וְשַׁוְעִי

מְקוֹם כֶּבֶשׂ וְעִשָּׂרוֹן וּמִנְחָה

מְאוֹר עֵינַי רְצֵה וּשְׁמוֹר לְשׁוֹנִי

וְאִם אֶשְׁגֶּה לְפָנֶיךָ יָהּ סְלָחָה

הֲרִימוֹתִי לְךָ לִבִּי וְעֵינִי

נְטֵה אֹזֶן וְגַם עַיִן פְּקָחָה

בישראל מוכרת הקלישאה שלפיה כל מרוקאי מבוגר שעובד פה בארץ במלאכה כלשהיא, עשה את אותו הדבר במרוקו בארמון המלך. הקלישאה הזו משקפת מציאות, שבהה בחלקים נרחבים ממרוקו חיו היהודים בקרבה יוצאת דופן אל המרחב הערבי שסביבם, היו חלק אינטגרלי מהסביבה התרבותית שבה חיו ואף חסו בצילו של המלך. המרקם הייחודי הזה גרם לכך שגם בעולם המוזיקה, עולם הפיוט המרוקאי הוא מקבילה מושלמת לעולם המוזיקה המרוקאית המוסלמית, על שלל הסוּגות המסועפות שבה. למעשה, רבים מפיוטי יהדות מרוקו (מהם יש כמה אלפים!) הם אימוץ של לחן מוכר עם מילים ערביות. לכן, כדי להבין את עולם הפיוט של יהודי מרוקו, יש להקדים ולהכיר את עולם המוזיקה הערבית בצפון אפריקה; ובכדי להבין את זו האחרונה, יש לשוב אל שורשיה של המוזיקה הערבית בכללה.

תושבי חצי האי ערב היו ברובם אנאלפביתים טרם הופעת האסלאם. בתקופה הזו הם עסקו הרבה בשירה, אך ללא כתיבה: הם זכרו בעל פה פואמות ארוכות, בנות עשרות ומאות שורות, המספרות סיפור בחרוזים, על קרבות, אהבות וסיפורים שבטיים. אמנות זו מכונה קָצידה, ולימים תעלה על הכתב ותתפשט בכל המרחב הערבי, כולל לצפון אפריקה. מבחינה מוזיקלית הקצידה מאופיינת בלחן פשוט שלא נועד לסלסולים ואלתורים מפותחים, אלא ללוות את הסיפור הטקסטואלי. למרות זאת, בשל אורכה של הקצידה, יכול הלחן להתחלף לאורכה מספר פעמים, בהתאם לשינויים וההתפתחויות בעלילה.

בקצהָ השני של המוזיקה הערבית נמצאת המוזיקה הסוּפית. הסופים הם המיסטיקנים של האסלאם, המאמינים בכך שיש להדליק את האהבה לאל בלב האדם בדרכים פיזיות. מתוך כך עסקו הסופים בשירה וריקוד, כשהם חוזרים שוב ושוב על מילה אחת, כמו "אללה" או "מוחמד", בקצב הולך וגובר, תוך כדי ריקוד. אם בקצידה המוזיקה פשוטה בגלל משקלו הרב של הטקסט, כאן היא פשוטה והטקסט זניח גם הוא, בכדי לפנות מקום לחוויה המיסטית שנוצרת מהחזרתיות הרבה. ידוע שהסופים השפיעו רבות על חכמי יהדות המזרח, כשהדוגמה המובהקת והמפורסמת ביותר היא הספר "המספיק לעובדי ה'" שכתב ר' אברהם בן הרמב"ם.

יהודי מרוקו בעת החדשה הכירו את הרפרטואר הטקסטואלי העשיר והמגוון של הפיוטים, והם התאימו אותם למוזיקה הערבית שסביבם – קצידות, שירים סופיים וגם סוגות נוספות. מי שתרם לכך יותר מכל במאה ה-20, וכתב מילים לרבים מהשירים הערביים שהיו פופולריים במרוקו, הוא הפייטן ר' דויד בוזגלו שעלה לארץ באחרית ימיו והתיישב בקריות. ר' חיים לוק הוא תלמידו המובהק של בוזגלו, וללא עוררין בכיר הפייטנים המרוקאים כיום בישראל. בסרטון שלפנינו הוא בוחר לשלב שני טקסטים של פיוטים, עם שני לחנים מאותו סולם מוזיקלי: מקאם (אם לשאול רגע מונח מעולם המוזיקה המזרח-תיכונית) חיג'אז. הראשון הוא הפיוט המוכר מהסליחות "אליך ה' נשאתי עיניי", והשני הוא פיוט הרבה פחות ידוע שכתב ר' שלמה אבן גבירול – "שְׁעָרֶיךָ בְּדָפְקִי יָהּ פְּתָחָה". שני הפיוטים שונים זה מזה טקסטואלית: "אליך ה'" הוא פיוט ארוך יחסית, לפי הא'–ב', שמושר בסוף ה"סליחות" על ידי הקהל כולו, ולכן על לחנו להיות פשוט יחסית. הוא מתאר את מצבו העגום של עם ישראל בגלות, מבקש גאולה וסליחה, וגם מכיל דברי שבח לאל. לעומת הפיוט הארוך עם מגוון הנושאים המשתנה, "שעריך בדפקי" הוא פיוט הרבה יותר קצר, מונוליטי, שמביע רעיון אחד בחדות – פיוט שכולו מילות תחינה וכתוב בלשון יחיד:

שְׁעָרֶיךָ בְּדָפְקִי יָהּ פְּתָחָה

וּלְדָל שׁוֹאֵל לְפָנֶיךָ         יָהּ סְלָחָה

האופי הטקסטואלי השונה גזר את ההתאמה ללחנים: "אליך ה'" הארוך והסיפורי קיבל לחן איטי ופשוט של קצידה מוכרת. על אף אורכו של הטקסט לא מתחלף בו הלחן, ובמקום זאת שרים את אותו הלחן יותר ויותר מהר לאורך השיר, עד שמסיימים אותו במקצב מהיר פי שניים או שלושה מההתחלתי, פרקטיקה מקובלת מאוד במוזיקה מרוקאית. מכאן ממשיך ר' חיים לוק אל הפיוט "שעריך בדופקי יה פתחה", שאליו הצמיד לחן סוּפי באותו ה"מקאם". הלחן הסופי מתאים לתחינה האישית שבפיוט, ור' חיים לוק אף שומר על המילים "אללה אללה" כפי שהן במקור הסופי. בניגוד ל"אליך ה'" ההתאמה הזו אינה מוכרת, והיא כבר ככל הנראה של לוק עצמו, שממשיך את מסורת מורו ורבו המתאים פיוטים ללחנים. אולם נכונה לנו הפתעה נוספת. 

שירתו של ר' שלמה אבן גבירול זכתה לעדנה בשנת 2007, כשברי סחרוף ורֵע מוכיח חברוּ למוזיקאים נוספים והוציאו את האלבום "אדומי השפתות", שכולו משירי ר' שלמה אבן גבירול. אם ב-2007 הייתה זו בשורה של ממש להלחין באופן רוקיסטי את שיריו בני אלף השנים של אבן גבירול, הרי ב-2015 כבר מאתגרים את עצמם חברי ההרכב בצעד נוסף, כשהם חוברים אל הרב לוק ואל אמן המוזיקה האנדלוסית אלעד לוי, ומשתתפים בביצוע של "שעריך בדפקי יה פתחה" בלחן הסופי-מרוקאי פַּאר אקסלנס. המנגינה הסופית אמורה לחזור על עצמה שוב ושוב עד לתחושת התעלות; כאן, בין חזרה לחזרה, מתווספים אליה תוספות רוקיסטיות ואלתורי קלידים של חברי האנסמבל, כולם נגנים חילוניים וותיקים בתחום הג'אז והרוק הישראלי. המנגינה חוזרת, אבל הגוון חדש.

תודה לפייטן וחוקר המוזיקה המרוקאית חי קורקוס על המידע הרב.