לשנות את הברית עם אלוהים

תּוֹרָה אֲדֹנָי תֵּן לִי תּוֹרָה

תֵּן לִי תּוֹרָה שֶׁאוּכַל לְקַיֵּם

תֵּן לִי תּוֹרָה שֶׁתַּתְאִים לִי

תֵּן לִי תּוֹרָה חֲדָשָׁה אֲדֹנָי

תֵּן לִי תּוֹרָה קַלָּה וִישִׂימָה

וּבְלִי מַחֲלוֹקוֹת וּפוּלְמוּסִים

תֵּן לִי תּוֹרָה רוֹקֶדֶת וְשָׁרָה

תֵּן לִי תּוֹרָה מְזִינָה וּמְפַרְנֶסֶת

תֵּן לִי קַרְדֹּם וּמְיֻמָּנוּת לַחֲפֹר בָּהּ

סוֹדוֹת הָאֵל וְאוֹצְרוֹת הַדַּעַת

נְהִירִים לִי כְּמוֹ פִּסַּת שָׁמַיִם

הַנִּשְׁקֶפֶת בְּחַלּוֹן הַתָּא

אֲבָל לִפְעָמִים הָרֹאשׁ מִתְפּוֹצֵץ

מֵרֹב עִיּוּן וְאוֹצָרוֹת

תֵּן תּוֹרָה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה

תֵּן תּוֹרָה שֶׁאוּכַל לְקַיֵּם בַּשִּׂמְחָה,

בְּנָקֵל, תֵּן מֶרְכָּז, נְקֻדַּת יִחוּס,

אַרְכִימֶדֶס

הִנֵּה כִּמְעַט זָקַנְתִּי,

תֵּן לִי נַחֲלָה בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אָמֵן!

(מתוך אחרֵי, ידיעות אחרונות/ספרי חמד, 2000)

"תּוֹרָה אֲדֹנָי תֵּן לִי תּוֹרָה" לגבריאלה אלישע הוא שיר תפילה אקסטטי לאלוהים. שיר אמיץ של מאמינה שאיננה חוששת לפנות לאלוהים בבקשה חריגה. פנייה כזאת יכולה להתפרש ככפירה, אסקפיזם ויוהרה (היבריס), כי יש רק תורה אחת ואין בלתה. אז מהיכן נובעים המרד והבקשה של המאמינה ל"תּוֹרָה חֲדָשָׁה", למקצה שיפורים ולהפיק מעמד הר סיני מעודכן במיוחד עבורה? 

אפשר לטעון כנגדה שהיא קלת דעת. היא לא מוכנה לעבוד קשה בדרך הרוחנית, לא נכונה לסבול. היא רוצה הקלות, כי היא נהנתנית וחפיפניקית. היא אולי נאיבית או בלתי מצויה בנתיבי התורה, כלומר, רחוקה מהאל עד כדי כך שתעז לבקש בקשה מופרכת. אלא ניכר שזה לא המצב, כי בשיר נוכחת תשוקה כנה לקיים מצוות ולא לברוח מהן; למעשה, תפילתה מזכירה בקשה של תלמידה שאובחנה עם בעיות קשב וריכוז לקבל הקלות במבחן, כדי שתוכל לבטא את עצמה כיאות ולהצטיין. הרי, הדוברת מעידה שהיא בקיאה בתורה: "סוֹדוֹת הָאֵל וְאוֹצְרוֹת הַדַּעַת / נְהִירִים לִי כְּמוֹ פִּסַּת שָׁמַיִם / הַנִּשְׁקֶפֶת בְּחַלּוֹן הַתָּא", כך שבקשתה ל"תּוֹרָה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה" מקורה, כנראה, בהכרות אינטימית עימה; היא קצה בסבל הנובע מעודף שלילי של התנסות ומחקר ("הָרֹאשׁ מִתְפּוֹצֵץ / מֵרֹב עִיּוּן וְאוֹצָרוֹת"). כלומר, הבקשה לשינוי רוחני מודעת ומשקפת הכרה שניתן להגיע לאלוהים בדרך אחרת – קרנבלית. לכן אפשר לשער שמי שחשה קרבה כה עמוקה לאל, היא זו דווקא שיכולה להרשות לעצמה דרישה פריווילגית, לכאורה: לקבל ישירות מהאל תורה קלה, ישימה, מותאמת אישית ואפילו כזאת שניתן לקיימה בשמחה. 

זו פרודיה הומוריסטית על הקבלה האוטומטית של תורה ומצוות חמורים, נוקשים, ולמעשה בלתי אפשריים ליישום אנושי. המאמינה טוענת שהמלך עירום: למה לעבוד כה קשה אם ניתן להגיע לאותה תוצאה, איחוד עם האל, באמצעות "תּוֹרָה יוֹתֵר פְּשׁוּטָה"? הבקשה החיננית והתמימה לחיים רוחניים חסידיים של שלום ("וּבְלִי מַחֲלוֹקוֹת וּפוּלְמוּסִים"), ריקוד ושמחה, היא מתכונת לחגיגת אהבת אל יומיומית; במילים אחרות, לעשות כל יום שמחת תורה. 

היכולת לקיים את התורה ללא מאמץ תיתכן הודות לכך שעבודת האל לא תהיה מלאכותית, שגרתית, צפויה וחיצונית, אלא אותנטית, טבעית ונובעת ממקור עמוק ופנימי של האני: "תֵּן מֶרְכָּז, נְקֻדַּת יִחוּס, / אַרְכִימֶדֶס". טקסט זה מתייחס לדברי ארכידמדס (287–212 לפנה"ס), מתמטיקאי, פיזיקאי ומהנדס יווני, שאמר: "תנו לי נקודת משען ואזיז את העולם ממקומו." אלישע מפרשת את נקודת המשען כמרכז האני, וכך מניחה תשתית מדעית לטענה רוחנית ומטאפיזית: אם תקבל תורה מותאמת אישית, "קַלָּה וִישִׂימָה", לא רק שהיא עצמה תתאחד עם האל, אלא שיהיו בידיה הכוחות למנף שינוי חיובי לטובת הכלל. 

בקשת הדוברת לתורה מותאמת אישית היא ביטוי מובהק של רוח התקופה הניו-אייג'ית ושל התרבות הצרכנית. העידן החדש מציע רוחניות מותאמת אישית. זהו תוצר של תהליכי פירוק הדת המונוליטית האובייקטיבית באמצעות סובייקטיביזציה שלה: המאמין תופר לעצמו חליפת אמונה המתאימה למידותיו. לעיתים, היא קולאז' סינקרטיסטי של אמונות אקלקטיות, לעיתים אף סותרות. גם בתרבות הצרכנית קיימת פרסונליזציה של שירותים: המשתמש בונה לעצמו את המוצר כמו למשל, מחשב מותאם אישית. 

שיר זה הוא ביטוי נואש של אהבת אל שאינה נענית. ייתכן שנזקקוּת חריפה זו היא הסיבה לאופי החריג של הבקשה, שאין כדוגמתה בשירה העברית: בקשה ישירה ומהפכנית לשינוי אופי הברית בין האל למאמינות ולמאמינים; זו כמיהה לרכות בקשר עם האל. 

ד"ר גלעד מאירי פרסם 14 ספרים, מהם שבעה ספרי שירה. מנהל שותף של מקום לשירה וביה"ס לאמנויות המילה.