לחיים?

חג הסוכות חותם תקופה ארוכה של מחזור חגים, שראשיתו בראש השנה ואחריתו בשמחת תורה. זהו מחזור חגים מגוון שמתאפיין במעבר מהיר בין חגיגיות, אימה ויראה. המתח והחרדה של הימים הנוראים מסתיימים בשמחה של חג הסוכות, אך רמז לחרדה של הימים הנוראים נמצא גם בחג הסוכות עצמו, במנהג קבלי עתיק שמוזכר בספרות ההלכה והקבלה והונהג בהושענא רבה, יום קודם לחג שמחת תורה: מנהג בדיקת הצל לאור הלבנה. על פי המנהג, בליל הושענא רבה יכול אדם לדעת אם ימלא את שנתו או לא, כלומר, אם ימות בשנה הקרובה או לא.

הפרקטיקה של המנהג פשוטה: יש לצאת החוצה ולבדוק כיצד הצל של האדם משתקף באור הירח. אם אדם מתבונן בצל ורואה שראשו חסר, כלומר, שהראש שלו אינו משתקף בצל, סימן שבשנה הקרובה ימות – כך נגזר עליו משמים. אם לעומת זאת הצל מושלם ואינו חסר דבר, הרי שאותו אדם נחתם לחיים. המנהג מופיע כבר בדברי הרמב"ן (ר' משה בן נחמן) בפירושו על התורה, שבו הוא כותב: "אבל ייתכן שירמוז כתוב למה שנודע, כי בליל החיתום לא יהיה צל לראש האיש אשר ימות בשנה ההיא".

 על פי המסורת, הושענא רבה הוא ליל "חיתום הדין" – אף שדינו של האדם נגזר כבר בראש השנה וביום הכיפורים, הושענא רבה הוא התאריך שבו הדין נחתם. המנהג מופיע גם בדברי ר' משה איסרליש, בעל ההלכה מקרקוב שבפולין, שכותב כך: "כתבו הראשונים שיש סימן בצל הלבנה בליל הושענא רבה שיקרה לו או לקרוביו באותה השנה", אך מיד לאחר מכן הוא מסתייג מן המנהג.

תיאור מפורט של המנהג מביא רבי דוד אבודרהם מן המאה ה-14: "ויש אנשים שנוהגים גם בליל הושענא רבה שכורכים עצמם בסדין ויוצאים למקום שמגיע אור הלבנה, ופושטים מעליהם הסדין ונשארים ערומים ופושטים אבריהם ואצבעותיהם". בהמשך מסביר אבודרהם שאם הצל חסר באחת האצבעות, סימן הוא שאחד מקרוביו של אותו אדם יינזקו: אם ביד ימין – הזכרים, ואם ביד שמאל – הנקבות. מן הדברים עולה כאמור שאת בדיקת הצל יש לבצע בעירום; לפי ר' חיים ויטאל, מחשובי המקובלים, יש לבצע אותו בעירום מלא.

להספיק לשנות את גזר הדין  

האמונה ביכולת לנבא את העתיד באמצעות הירח איננה ייחודית לעולם היהודי. בספרו "מנהגי ישראל" מראה הרב וחתן פרס ישראל פרופ' דניאל שפרבר כי האמונות הללו רווחו גם בעולם הרומי וגם בעולם הנוצרי הימי-ביניימי. לין תורנדייק, היסטוריון של המדע ומומחה לאלכימיה ולמאגיה, כותב בספרו כי "אם לראש של אדם אין צל בערב הסעודה של ההתגלות, אותו אדם ימות באותה שנה"; בכתבים נוצריים אחרים מובא שאדם שמתבונן בצל שלו בליל חג המולד ורואה שהוא חסר ראש לא ימלא את שנתו.  

יוסי בן הרוש, סטודנט לתואר שני בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, שעוסק בחקר הקבלה והחסידות, מצביע על כך שמה שנראה בעינינו כמנהג מוזר, כלל אינו כזה בעיני מקובלים. "אפשר לומר על הרבה מאוד מנהגים שהם מוזרים", אומר בן הרוש, "כך למשל נטילת הידיים של הבוקר נועדה לדעת הרבה פוסקים להסיר את הרוח הרעה ששורה על האדם. המקובלים לא מתחשבים במה שנראה מוזר. מה שקריטי בעיניהם הוא האמת, ואם זה נראה מוזר לאנשים, זו בעיה שלהם".

איך אפשר להבין את המקור של המנהג הזה?

"נראה שהמנהג קשור ללבנה, שיש לה תפקיד חשוב מאוד בחגי תשרי: הפסוק 'בכסה ליום חגנו' נאמר בתורה על חגי תשרי, והוא הובן כקשור ללבנה. הלבנה היא גם סימן לשכינה ולעם ישראל. היחס שבין האור והחושך של הלבנה הוא קריטי בעיני מקובלים, ומכאן התפתח המנהג. יש כאן גם מין רצון מסוים לקבל ודאות; אחרי העבודה הרוחנית הקשה של הימים הנוראים, אדם רוצה לדעת בוודאות כיצד דינו נחתם, ומכאן התפתחה הפרקטיקה הזאת".

האם ידוע לך על אנשים שנוהגים כיום את המנהג הזה?

"לא ידוע לי, אבל אני בטוח שזה קיים במקומות מסוימים שבהם מקובלים פועלים. אני חושב שזה פחות פופולרי היום בגלל תפיסת המיניות המודרנית ובגלל היחס השונה שיש לנו לעירום, ובפרט עירום בקבוצה. קשה יותר לעשות את זה".

הרב יחזקאל נגר, שעומד בראש מרכז מיכא"ל ללימוד הקבלה, נוהג עד היום לבדוק את הצל שלו לאור הלבנה – אמנם לא בעירום. "הושענא רבה הוא הסיום של ימי הדין", הוא מסביר, "ולכן, באותו לילה עד חצות יכול אדם לשנות את גזר דינו. שני המנהגים המרכזיים בערב הזה הם קריאת ספר דברים ובדיקת הצל לאור הלבנה. אפשר לדמות את זה לתוכנת מחשב: אם בתוכנה של האדם לשנה הקרובה נפל פגם, צריך לעשות פרמוט, תכנות מחדש. ספר דברים והבדיקה הם כמו פרמוט, אנטי-וירוס, שמנקה את האדם לקראת השנה הקרובה". 

את המקור למנהג מוצא נגר בכתבי האר"י, ר' יצחק לוריא: "האר"י מספר על אדם שבליל הושענא רבה יצא לראות את הצל שלו, וראשו היה חסר. הוא עשה תשובה, חזר וראה שהצל הושלם, שנגזרו עליו חיים". נגר אף טוען, בשונה ממה שמובן מדברי הפוסקים, שאין מדובר בהיעדר פיזי של צל אלא בהיעדר "צל רוחני": "לא מדובר בצל הפיזי, אלא בגוונים בתוך הצל, גוונים קצת אחרים בתוך הצל הרגיל. אם יש לאדם ראייה של צדיק, הוא יכול לראות גוונים בתוך הצל. אותו צדיק ראה שינויים בגוון של הצל של הראש. הצל הפיזי היה שם, אבל הצל הרוחני לא היה – היה שם גוון אחר".

והבדיקה הזאת עוזרת? היא אמינה בעיניך?

"אנחנו רחוקים מאותם צדיקים שרואים את מה שאנחנו לא. אם יש עזרה מלמעלה, לפעמים רואים אי אלו דברים, אבל להגיד שרואים הכול ושאפשר לדעת בוודאות זו יומרה מוגזמת. פעם הסתכלתי על צל של אדם אחד, והיה נראה לי שכל הצל הרוחני שלו חלש מאוד, כמעט אין צל בכלל. לקחתי אותו הצדה ואמרתי לו בעדינות שאני לא רואה אצלו צל, ואז הוא סיפר לי שהוא חולה במחלה קשה. אז באותו רגע נתנו לי לראות שיש שם צל חלש מאוד מבחינת האנרגיה של הנשמה. יש יכולת להבחין, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לראות. רוב האנשים לא מצליחים להבחין בדקויות האלה".